יום ל"ג בעומר נחשב למעין חצי חג, מועד קטן מדבריהם, או יומא דפגרא אשר אין האבלות הרגילה של ימי הספירה נוהגת בו. מותר להינשא ביום הזה, מותר להסתפר, אין מתענין, ואין אומרים תחנון.
מיתתם של תלמידי רבי עקיבא
המקור למנהגי האבלות בימי ספירת העומר הוא מיתתם של תלמידי רבי עקיבא:
שו"ע או"ח סימן תצ"ג סעיף א:
"נוהגים שלא לישא אישה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו הזמן מתו תלמידי רבי עקיבא".
מיתתם של תלמידי רבי עקיבא נזכרת בגמרא:
יבמות ס"ב ע"ב:
"ר"ע אומר: למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנות, היו לו תלמידים יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר: בבקר זרע זרעך (וגם לערב אל תנח ידך), אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת ועד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רב נחמן: אסכרה".
וראוי לשים לב
שהגמרא אינה מציינת מנהגי אבלות הנובעים ממותם הטרגי של תלמידי רבי עקיבא.
השאלות הנשאלות:
א. הלשון של ברייתא "שנים עשר אלף זוגים תלמידים" היא תמוהה, מדוע ציינה את מספר התלמידים בדרך זו, ולא אמרה בפשטות
עשרים וארבעה אלף תלמידים ?
ב. מהו אותו חטא שבעטיו מתו תלמידיו של רבי עקיבא "שלא נהגו כבוד זה לזה"?
ג. מה פשר מיתת ה" אסכרה" שבה מתו
?
בטעינה...