מצוות סיפור יציאת מצרים
המצווה המרכזית בליל ט"ו בניסן הוא ליל הסדר היא
סיפור יציאת מצרים. כמו שפוסק הרמב"ם :
רמב"ם בפרק ז' מהלכות חמץ ומצה, הלכה א':
"מצות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים, בליל חמשה עשר בניסן, שנאמר "זכור את היום אשר יצאתם" (שמות י"ג ג') כמו שנאמר "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ז'). ומנין שבליל חמשה עשר, תלמוד לומר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה (שמות י"ג ח') בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך"
אם נדייק ברמב"ם נראה שהוא לומד שמקור המצוה של
סיפור יצ"מ הוא "
זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים".
ומנין שצריך שלעשות זאת
בדיבור?
שנאמר "
זכור את יום השבת לקדשו" שביחס לשבת אנו יודעים שהזכירה נעשית
בקידוש על היין.
אבל נשאלת השאלה, מנין
שמצות הזכירה והסיפור של ליל ט"ו בניסן צריכה להיות חלק אינטגרלי מליל הסדר?
כלומר מנין שצריך להיות קשר בין מצות סיפור יצ"מ לבין מצות אכילת הפסח המצה המרור?
בטעינה...