ספר בראשית עוסק בשתי תקופות:
א. תחילתו של הספר (פרקים א' - י"א), עוסקת בתקופת "בראשית".
ב. המשכו של הספר (י"ב - סוף הספר) עוסק בתקופת האבות.
סיפורי "בראשית" הם בעלי אופי משותף וייחודי לעומת סיפורי התורה האחרים.
אלו הם
סיפורים אוניברסליים העוסקים באנושות כולה, לעומת סיפורי התורה האחרים המתמקדים באנשים ספציפיים ובעם ישראל.
סיפור הבריאה מתאר את בריאת העולם כולו;
אדם הראשון הוא אבי כל האנושות, וסיפור חטאו משפיע על כל האנושות לדורותיה;
המבול מספר על השחתה של כל בני האדם ובעקבותיה מחיית כל היקום והתחלה מחדש, כאשר נח הוא אבי כל האנושות החדשה.
גם סיפור מגדל בבל (י"א, א'-ט') הוא סיפור אוניברסלי.
לא נזכרים בו שמות אנשים פרטיים כלל, ולהפך - הסיפור פותח בפסוק: "ויהי כל הארץ שפה אחת...", פתיחה המצהירה כי הסיפור עוסק ב"כל הארץ", כלומר
כל בני האדם בעולם.
הסיפורים האוניברסליים מלמדים עניינים מהותיים על האנושות כולה.
סיפורי בראשית מתארים
התמודדות בין העולם האידיאלי, לבין המציאות האנושית והטבעית.
הם מלמדים כי עולם חומרי אינו יכול להיות אידיאלי, והם מציגים בשלבים את הנפילות מן העולם האידיאלי אל עולם במדרגה נמוכה יותר, המאפשרת קיום אנושי בעולם.
סיפור מגדל בבל הוא אחד מסיפורי בראשית, והוא
החותם את סיפורי בראשית.
מה בא ללמדנו סיפור זה על האנושות?
מדוע דווקא סיפור זה מהווה חתימה של תקופת בראשית, ולאחריו עוברים לתקופת האבות?
בטעינה...