מזבח הקטורת - מקומו במשכן ומקומו בפרשה

את העיון לפרשת תצווה נקדיש לכלי האחרון המופיע בציווי זה - למזבח הקטורת (הכיור, שציווי עשייתו נמצא בתחילת פרשת כי-תשא, אינו כלי שנעשית בו עבודה).
 
מבנה פרשות תרומה-תצוה
פרשיות תרומה ותצוה (כ"ה; א - ל; י) מהוות יחידת מצוות המפרטת את דיני בניית המשכן.
במבט ראשון נראה הסדר הפנימי של יחידה זו הגיוני. היא פותחת בתיאור הכלי הקדוש ביותר מבין כלי המשכן - הארון, הממוקם במקום הקדוש ביותר במשכן (כ"ה; ט-יב). היחידה ממשיכה בתיאור כלי הקודש הנמצאים באוהל מועד (הקודש, כ"ה; כג - כ"ו; לז), ומסיימת במזבח העולה, הממוקם בחצר (פרק ל"ז). לאחר פירוט הכלים השונים (פרקים כ"ה-כ"ז) מסיימת היחידה בתיאור בגדי הכהונה (פרק כ"ח) ובעבודת ימי המילואים (פרק כ"ט).
ברם, עיון מעמיק מעט יותר בטבלה הבאה מסכמת את פרשיות תרומה ותצוה יגלה פרשיות הנראות כאילו הוצאו ממקומן:
 

הקדמה	חומרי המשכן (כ"ה; א-ז) ומטרתו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה; ח).
קודש הקודשים	הארון המכיל את הלוחות (כ"ה; י-טז) והכפורת והכרובים - מכסה הארון (כ"ה; יז-כב).
הקודש	השולחן (כ"ה; כג-ל) והמנורה (כ"ה; לא-מ).
המשכן	היריעות, הקרשים והפרוכת (כ"ו; א-לז).
החצר	מזבח העולה (כ"ז; א-ח), קלעי החצר ועמודי החצר (כ"ז; ט-יט).
הציווי להדליק את המנורה	ציווי לקחת שמן זית מבני ישראל ולהדליק את המנורה מדי ערב [ניתן היה לצפות שציווי זה יבוא יחד עם פרשת המנורה; בסוף השיעור נציע הסבר למיקומה המפתיע של פרשה זו].
בגדי כהונה	שמונת בגדי הכוהן הגדול (כ"ח; א-מג).
ימי המילואים	מדי יום: פר לחטאת, איל לעולה ואיל למילואים (אבטיפוס של שלמים); את הדם מזים על המזבח ועל הכוהנים (כ"ט; א-לז).
קרבן התמיד	כבש מדי יום וכבש מדי ערב (כ"ט; לח-מג) [ניתן לומר שפרשה זו היא סעיף של פרשת המילואים ומייצגת את סיום מלאכת המשכן].
פסוקי סיום	"וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי. ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לא-להים. וידעו כי אני ה' א-להיהם אשר הוצאתי אֹתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה' א-להיהם" (כ"ט; מד-מו). נראה שפסוקים אלה מסיימים את היחידה.
מזבח הקטורת	ל; א-י - עצם מיקומה של פרשייה זו אחרי פסוקי הסיום תמוה מאוד.