"מי אלה?" – המפגש בין יעקב לבין יוסף ובניו - ע"פ שיעורו של הרב אלחנן סמט

המפגש לאחר עשרים ושתיים שנה – התמיהה הגדולה
החטיבה הרביעית בסיפור הגדול על יוסף ואחיו פותחת בתיאור מפגשם של יעקב ויוסף (מ"ו, כט-ל ).  
מפגש זה אמור להיות ללא ספק אחד השיאים הדרמטיים של הסיפור הגדול כולו:
עשרים ושתיים שנה התאבל יעקב על יוסף בנו האהוב.
עשרים ושתיים שנה התייסר יוסף בגעגועיו אל אביו האוהב;
ומאז הופיעו האחים במצרים לפני יוסף אחיהם המתנכר אליהם, לא פסק להתעניין באביו.
משהתוודע אל אחיו, היו מילותיו הראשונות של יוסף:(בראשית מ"ד, ג): "אני יוסף, העוד אבי חי?"
ומייד בסמוך הוא מפקיד ביד אחיו הזמנה נרגשת לאביו, (שם, ט-יא).
אף במשאו ומתנו עם אחיו ועם פרעה בהמשך מעמיד יוסף את יעקב אביו במרכז תודעתו.
מששמע יעקב כי "עוד יוסף חי" – "ותחי רוח יעקב אביהם" (מ"ה, כו-כז), והוא מזדרז ללכת לראותו: "רב, עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות!" (שם כח).
 
כמה ציפו יעקב ויוסף למפגש זה וכמה ציפינו אנו, הקוראים, לרגע המרגש והדרמטי שבו ייפגשו האב ובנו, ולבסוף... מקדישה התורה לתיאור מפגשם פחות משני פסוקים:
בראשית מ"ו
(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד.
(ל) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ
כִּי עוֹדְךָ חָי.

האם זה כל מה שהיה ליעקב לומר ליוסף בנו לאחר פרֵדה של עשרים ושתיים שנה?
ויוסף עצמו – הייתכן שלא הוציא מילה מפיו במפגש עם אביו?