בפרשת וישב מתחיל הסיפור הארוך במקרא - הסיפור אודות יוסף ואחיו, ההולך ונמשך עד לסיום פרשת ויגש. אפשר לראות זאת מהדמיון הרב (והאירוני) בין הפסוק הפותח את פרשת וישב:
בראשית ל"ז
א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן
ובין הפסוק המסיים את פרשת ויגש:
בראשית מ"ז כ"ז
כז וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.
אלא שהסיפור על יהודה ותמר בפרק ל"ח נראה כקוטע את רצף העלילה, הפותחת בפרק ל"ז בסיפור מכירת יוסף ע"י האחים, אשר מהווה פתיחה דרמטית וטעונה, המכילה את התשתית העלילתית והנושאית לכל המשך הסיפור על יוסף ואחיו.
להפסקה זו שמפסיק פרק ל"ח את רצף העלילה ישנה השפעה צנועה על סיומו של פרק ל"ז. בגלל היותו של פרק ל"ז הסיפור הפותח את 'סיפור העל', שהבנתו אינה תלויה במה שקדם לו, עלול הקורא לסבור בטעות שהוא סיפור עצמאי לחלוטין ושאין לו המשך סיפורי.
בטעינה...