התאריך "
ממחרת השבת" קובע מערכת שלמה של מצוות בלוח המועדים של התורה שהן תלויות בו:
בו עצמו מצווה התורה
להניף את מנחת העומר וללוותה בקרבן המתאים;
ע
ד אליו נאסרת האכילה מן התבואה החדשה;
ממנו והלאה יש
לספור שבע שבתות תמימות,
וביום החמישים לאחריו, שהוא
ממחרת השבת השביעית, יש להביא את
מנחת שתי הלחם ואת הקרבן המלווה אותה, ולקרוא יום זה מקרא קודש האסור בעשיית מלאכה. (
חג השבועות).
אולם תאריך זה עצמו -
'ממחרת השבת' - מהו?
כידוע, מסורתם של חז"ל היא:
ברייתא מנחות סה ע"ב
"ממחרת השבת - ממחרת יום טוב".
והכוונה ל
יום טוב הראשון של פסח.
מסורת זו שימשה סלע מחלוקת עיקרי בסוף ימי בית שני בין
החכמים לבין הבייתוסים,
"שהיו בייתוסין אומרים: עצרת (- חג השבועות) אחר השבת".
כך הם אמרו, מפני שפירשו את התאריך 'ממחרת השבת'
כמחרת שבת בראשית החלה בחג הפסח.
ממילא חל אף חג השבועות אצלם תמיד ביום הראשון בשבוע, במרחק שבין חמישים לבין חמישים ושישה ימים אחר יום טוב ראשון של פסח.
בטעינה...