במרכז פרשת יתרו עומדות עשרת הדיברות (כ:ב-יד).
הדיון במעמדן של הדיברות ובמסורות לגביהן הוא רב ימים ורב חשיבות.
בימי חז"ל היה בו מטען מיוחד בגלל "
כפירת המינים", דהיינו
ביטול המצוות אצל כיתות הנוצרים ו
העמדת עשרת הדיברות כבסיס של הברית החדשה, ובשל כך הורו חז"ל
למעט בתפקידן של הדיברות בתפילה ובטקסים דתיים אחרים:
מסכת ברכות יב.
וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים אמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין תניא נמי הכי רבי נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא אמר ליה רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא אמר ליה רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין:
בשיעורנו זה נעיין במעמדן של עשרת הדיברות בתוך המסגרת הכוללת של התגלות ה' בסיני, לפי פשוטן של המקראות.
עיון במהלך הדברים מאז הגיע עם ישראל להר סיני, כפי שמתואר בפרקים י"ט, כ, כ"א וכ"ד, מגלה מספר קשיים מהותיים בנוגע להבנת תפקידן ומעמדן של הדיברות.
בטעינה...