בין דיני הנזיקין הכלולים בפרשת נזיקין (כ"א, א - כ"ב, ה) מצויים דיני
שור שהרג אדם.
הדינים הללו כלולים בפרשת מסורה בת חמישה פסוקים. (שמות כ"א, כ"ח-ל"ב)
מבחינת תוכנה המשפטי, עוסקת הפרשה ב
ארבעה מקרים שבהם שור המית אדם:
שור תם שהמית
איש או אישה – פסוק כח;
שור מועד שהמית
איש או אישה – פסוקים כט-ל;
שור מועד שהמית
בן או בת – פסוק לא;
שור מועד שהמית
עבד או אמה – פסוק לב.
נושא הפרשה – '
שור' הנוגח אדם וממית אותו – חוזר בה לכל אורכה
שבע פעמים כמילה מנחה (השורש
נג"ח חוזר לאורך הפרשה
חמש פעמים).
חוקים העוסקים בשור שנגח אדם והמיתוֹ מוכרים לנו גם בחוקי המזרח הקדמון ב
חוקי אֶשְׁנוּנָה ובחוקי חמורבי.
חוקי חמורבי אף מבדילים בין
שור תם, שאם הוא המית אדם אין באים בתביעה אל בעליו, לבין
שור מועד, שאם המית אדם, מחייבים את בעליו בתשלום כספי.
בשניהם באה ההבחנה בנוגע לשור מועד
בין אם המית בן חורין לבין אם המית עבד.
ובכן,
מהו החידוש העקרוני בדיני התורה ביחס לדיני העמים במזרח הקדום?
בטעינה...