מצות השמיטה - ע"פ שיעורו של הרב חנוך וקסמן

פרשת בהר נפתחת במצוַת השמיטה:
ויקרא פרק כ"ה, ב-ו
 (ב) ... כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה:(ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהֹוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה ...      
קל לראות שהכתוב מדגיש את המילה "שַׁבָּת" ואת השורש שב"ת, המופיע בהם שבע פעמים (כ"ה, ב, ב, ד, ד, ד, ה, ו) – כמניין השבת.
יתר על כן, על ידי הכפלת השורש שב"ת בביטוי "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (כ"ה, ד) יוצרים ששת הביטויים המכילים את השורש מבנה כיאסטי המקשר בין כולם:
מבנה כיאסטי של פרשיית השמיטה

א	וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ	כ"ה, ב
ב	שַׁבָּת לַה'	כ"ה, ב
ג	שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ	כ"ה, ד
ב	שַׁבָּת לַה'	כ"ה, ד
ג	שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ	כ"ה, ה
א	שַׁבַּת הָאָרֶץ	כ"ה, ו

 
החזרה שבע פעמים על השורש שב"ת מזכירה לנו את הבריאה המתוארת בפרק א' בספר בראשית המחלקת לשבע פסקאות (אחת לכל יום משבעת ימי בראשית), ושבע פעמים נאמר בה "כי טוב".
ונשאלת השאלה: האם הדמיון בין השמיטה והשבת הוא רק דמיון מונחים, הרי סביר שהתורה תשתמש במונחים זהים לתיאור שבת בראשית ולתיאור המחזור החקלאי בן שבע השנים מכיוון ששתי השבתות הן יחידה שביעית של מנוחה, הפוגה, אי-עשייה – יחידה שביעית של שביתה – הבאה לאחר שש יחידות של עבודה, ולכן השאלה היא:
מה המשמעות המיוחדת ללשון ולמבנה של ויקרא כ"ה ב-ו?