נאום יהודה בראש פרשת ויגש הוא הדיבור הארוך ביותר בספר בראשית:
שבעה-עשר פסוקים.
הוא מביא את התסבוכת בעלילת הסיפור לשיאה הדרמטי, ובו עצמו טמונה ההתרה -
נאום זה הוא שמביא את יוסף להתגלות לאחיו.
כדרכם של נאומים במקרא בדרך כלל, אף נאומו של יהודה, למרות אופיו הרגשני והספונטני, הוא נאום בנוי לתלפיות.
הוא מכוון להשגת מטרתו -
ריכוך לבו של השליט המתנכל - ברטוריקה מופלאה ובמגוון של אמצעים אומנותיים.
הנאום בנוי משלושה חלקים, כמעט שווים באורכם;
השניים הראשונים חוזרים אל אירועים מן העבר ב'הבטה לאחור', ואילו
השלישי צופה את פני העתיד.
על בחירת המילים שבוחר יהודה להביע בהם את טענותיו ניתן לשאול מספר שאלות:
1. לשם מה חוזר יהודה בדבריו אל האירועים ההם מן העבר?
2. מדוע חוזר יהודה אל תיאור מפגשם הראשון של האחים עם יוסף?
הרי אירוע זה ידוע ליוסף -
שהשתתף בו - כמו לאחים, והוא התרחש
לא מזמן?
3.
מה בין ה'הבטה לאחור' בחלקו הראשון של הנאום יהודה לזו שבחלקו השני?
בטעינה...