איזכור נוסף לספירת העומר בתורה הוא בספר דברים: דברים פרק ט"ז - פרשת ראה : (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה:ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן: כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
אם בוחנים את שני המקורות הללו, בולטים לעין מספר הבדלים בינהם:
1. בפרשת "אמור" ספירת העומר מחברת את קורבן העומר שמוקרב "ממחרת השבת" לקרבן שתי הלחם שמוקרב בתום ספירת שבע השבועות ביום החמישים. שני הקורבנות הללו שבהם מניפים מהתבואה החדשה במקדש באים להתיר את האכילה והשימוש בתבואה החדשה. קרבן העומר שקרב בט"ז בניסן מן השעורים מתיר את אכילת התבואה החדשה במדינה, וקרבן שתי הלחם שמוקרב בסיום הספירה ביום החמישים בא להתיר את השימוש בתבואה החדשה במקדש (כלומר להביא מנחות מהתבואה החדשה).
"ספירת העומר" נראית "מקדשית".
לעומת זאת בפרשת "ראה", הספירה מחברת את חג הפסח שמוזכר קודם לכן אל חג השבועות שמקבל את שמו מתוך כך שמגיעים אליו לאחר ספירת "שבעה שבועות" .
"ספירת העומר" נראית כשייכת לכל אחד ואחד בעם.
2. בפרשת "אמור" הספירה מופיעה בלשון רבים "וספרתם לכם" ו "תספרו", ולעומת זאת הספירה בפרשת "ראה" מופיעה בלשון יחיד "תספר לך" ו"תחל לספר" .
3. בפרשת "אמור" מופיעה גם ספירה של שבועות "שבע שבתות תמימות תהינה"וגם ספירה של ימים "תספרו חמישים יום".
בטעינה...