"על הירושה ועל ההורשה" - ע"פ שעורו של הרב מרדכי אלון

כידוע חז"ל מלמדים אותנו כי "ה' דברים אירעו בט' באב". 
הראשון הוא אותה "בכייה של חינם", שבכו המרגלים והעם, לאחר שהראשונים שבו מלתור את הארץ.
אז קבעו המרגלים "אפס כי עז העם" הם הוציאו דיבת הארץ ותיארו את הארץ כ"ארץ אוכלת יושביה".
כל אלו הביאו את העם לבכות.
 
או אז, מתארים חז"ל: "אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע לכם בכיה של דורות"
– עד כאן דברי חז"ל המאוד ידועים.
 
ואכן, ביום ט' באב חרבו בית המקדש הראשון והשני.
 
אך כאן מתבקשת שאלה, הרי חורבנם של שני בתי המקדש היה מסיבות ידועות:
הראשון חרב על ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים.
והשני על שנאת החינם שהייתה בו.
 
א"כ מה הקשר או ליתר דיוק מהי הזיקה הפנימית הקושרת את אותה בכיה במדבר לחורבנם של שני בתי המקדש שנחרבו מסיבות ידועות אחרות?