פרק ל"ב בפרשת מטות מכיל סיפור מיוחד: סיפור שכמעט עד לסופו מורכב אך ורק
מדיבורים.
נושא הסיפור הוא המשא ומתן שניהלו נציגי שני השבטים עם משה, שבעקבותיו זכו בנחלתם בשטחי הכיבוש של ממלכת סיחון.
עיקרו של הסיפור, הן מבחינת הכמות והן מבחינת התוכן,
אינו בעובדות היישוביות שתוארו בסופו - בנייתן של ערים אחדות בידי שבט גד ושבט ראובן - אלא
בדברים שנאמרו במהלך המשא ומתן על ידי בני השבטים מחד ועל ידי משה מאידך. (במדבר ל"ב, א'-מ"ב)
חלקו הראשון של המשא ומתן - והוא מחציתו הראשונה של הסיפור, בפסוקים א-יט - מתאפיין
בדו-שיח מתוח ביותר בין משה לנציגי השבטים ובאי-הסכמה ביניהם.
בפסוק כ - בראש המחצית השנייה -
חלה התפנית:
המתח מתפרק בבת אחת כשמתברר שמשה מקבל עקרונית את ההצעה שהציעו בפסוקים הקודמים באמרו:
"אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ה' למלחמה…".
המשך המשא ומתן במחציתו השנייה של הסיפור הוא
רגוע יותר.
הדוברים השונים
חוזרים לכאורה זה על דברי זה מתוך הסכמה עקרונית, והתקדמות הסיפור מתבטאת
בשינויים הקטנים שבאותן החזרות.
בעיון זה נעסוק בעיקר במחציתו הראשונה של הסיפור.
בטעינה...