"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה"- סכנת השימוש המוטה בניתוח הספרותי - ע"פ שעורו של הרב אלחנן סמט

הסיפור על אונס דינה ותוצאותיו הוא סיפור מסעיר ורב-תהפוכות.
כבר בפסוק השני של פרק ל"ד מוצגת העובדה המטלטלת, המשנה באחת את ההוויה המשפחתית בבית יעקב:
(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ.
 
הבת היחידה במשפחת יעקב נאנסה בידי 'הנסיך' המקומי, בנו של 'נשיא הארץ'. 
מייד נפסקים חיי השגרה, ובין משפחת האנס לבין משפחת יעקב נפתח משא ומתן, שהוא תוצאת אותו מעשה. 
המשא ומתן הזה גורם למשא ומתן נוסף, בין חמור ושכם לאנשי עירם, ונדמה שהסיפור שהחל במעשה חמור וגורלי, נמשך בדיבורים שאין להם סוף.
 
אולם לקראת סיום הסיפור, חוזרים המעשים הנחרצים לתפוס את מקומם במהלך העלילה:
שמעון ולוי ובני יעקב האחרים עושים מעשים קשים ביותר כנגד אנשי העיר, והסיפור מסתיים בויכוח קצר ונוקב בין יעקב לבין שמעון ולוי על אודות המעשה שעשו.
 
קריאה פשטנית של הסיפור רואה בו אולי תיאור של 'מלחמת בני אור (- בני יעקב) בבני חושך (- חמור ושכם ואנשי עירם)',
אולם קריאה מעמיקה יותר שלו תגלה קשיים שונים, ותבחין בדקויות שהקריאה השטחית דילגה על פניהם.