"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם"

פרק ל"ד בבראשית עוסק כולו במעשה שכם. פרק זה מעמיד אתגר רציני בפני לומדיו, שכן מדובר במעשה שיש לו השלכות מוסריות רבות, ודווקא כאן קשה מאוד לזהות את עמדת התורה כלפי הסיפור.
התורה מתארת כאן רצף של מעשים והתנהגויות: חלק מן ההתנהגויות הללו יכולות להיחשב שליליות או מגונות מבחינה מוסרית,
ולחילופין - ראויות ומשובחות, תלוי בנקודת המבט של הקורא, בעולם ערכיו, בדרך ניתוחו את הסיפור ועוד.
מובן, כי משמעותו של הסיפור והוראתו עבורינו תלויה במידה רבה בשיפוט שאנו מפעילים לגבי המעשים המתוארים בו.

אם אנו סבורים, דרך משל, שיפה עשו שמעון ולוי בהרגם את אנשי שכם וברמותם אותם בהצעת המילה וההסכם - תהווה התנהגותם פרדיגמה לחיקוי;
אם, לחילופין, אנו סבורים שהם טעו, או חמור מכך - שהם פשעו, המסר הנלמד הוא כמובן על דרך השלילה.
 
שאלה נוספת עומדת כאן על הפרק היא האם אנו יכולים להעריץ את האחים, ובכללם שמעון ולוי, הערצה ללא סייג, או שמא - אם שיפוטנו אכן שלילי לגביהם - אנו צריכים לנקוט עמדה בקורתית וזהירה.