יעקב והמלאכים - ע"פ שיעורו של הרב חנוך וקסמן

סיומה של הפרשה מזכיר את תחילתה.
בשלהי הפרשה אנו קוראים כי יעקב פגש מלאכים סמוך לפרידתו מלבן (בראשית ל"ב ב-ג) ובפגישה עם המלאכים אנו יכולים לשמוע את הדי חלומו של יעקב על המלאכים בתחילת הפרשה. (בראשית כ"ח, י'-כ"ב)

אם נשים לב נראה ישנן גם ההקבלות לשוניות וגם הקבלות תוכניות בין שני הסיפורים.
שתי ההתגלויות מופיעות בתחילת מסע (כח:י, לב:ג), שתיהן מתרחשות ב"מקום" (כח:יא, לב:ג) ושתי הפגישות מתוארות בעזרת השורש פ.ג.ע, שפירושו לפגוש. בנוסף לכך, שני החזיונות מסתיימים בהכרזתו של יעקב לגבי אופיו האלוקי של המקום וקריאתו בשם (כח:טז-יז,יט, לב:ג).
ההקבלה בין תחילת הפרשה לבין סופה לא מסתיימת בפגישה עם מלאכים.
לפני שיעקב נפרד סופית לבן, יעקב לוקח אבן, זוקף אותה ועושה ממנה מצבה וכורת עם לבן ברית כדי שתשמש כעד ביניהם. (בראשית ל"א מ"ד-נ"ד).
הסיפור הזה מזכיר לנו את המצבה שהציב יעקב כאשר הוא התעורר מחלומו בתחילת הפרשה. (כח:יח)
יעקב גם נשבע בנוסף להקמת המצבה; בתמורה להבטחת ההגנה והחזרה הבטוחה, בתוספת מזון ומלבוש, יעקב נודר להקים במקום המצבה בית לה' ולתת לו מעשר מרכושו (כח:כ-כב).

מצאנו, אם כן, מספר נקודות הקבלה בין תחילת הפרשה לבין סופה: פגישה עם מלאכים, הקמת מצבה, חוסר הבהירות לגבי כמות האבנים במצבה וכן כריתת ברית ונקיטת שבועה.
 

ההקבלה יוצרת מבנה כיאסטי, שהוא בעצם מסגרת התוחמת את פרשת ויצא:
א₁. פגיעת המלאכים בדרך לחרן (כח:י-יב).
ב₁. כריתת ברית המצבה עם ה' (כח:יג-כב).
ג. יעקב בחרן ובבית לבן (רוב הפרשה).
ב₂. כריתת ברית המצבה עם לבן (לא:מד-מב).
א₂. פגיעת המלאכים בדרך חזרה מחרן (לב:א-ג).

סוג זה של תקבולת ומבנה קשור בוודאי לתוכן ולנושאים של פרשת ויצא, אך יש למצוא את הקשר המסתורי שבין ה"מסגרת" לבין ה"תמונה". השאלה הנשאלת היא, איפוא, עד כמה העיצוב הספרותי מאפשר לנו להבין טוב יותר את דמותו של יעקב ואת שהותו בבית לבן.